ב"ל 21118-08-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש חצרן שעבד בבית החולים בילינסון במשך כ-30 שנה, וסבל מחבלות בכתף במהלך עבודתו. התובע טען כי נזקיו נגרמו כתוצאה מעבודתו, ולכן הוא זכאי להטבות. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, חלק על טענה זו. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים במהלך תיק זה. חוות הדעת הראשונה קבעה כי אין הסתברות של למעלה מ-50% שעבודתו של התובע גרמה לפציעותיו, ולכן דחה בית המשפט את התביעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי סביר להניח שהמומחה אינו מכיר את אמות המידה המשפטיות לקביעת סיבתיות והורה על הערכת מומחה חדשה. חוות הדעת השנייה קבעה כי אכן קיימת הסתברות של למעלה מ-50% לכך שתנאי עבודתו של התובע גרמו לו לפגיעות בכתפו. המומחה הסביר כי תנועותיו החוזרות ונשנות של התובע, בעיקר מעל גובה הכתפיים, גרמו ככל הנראה לשחיקה בכתפיו, מה שהוביל לפציעתו. עוד קבע המומחה כי פציעתו של התובע נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה, ולא מאירוע בודד, וכי לא היו גורמים אחרים שהיו יכולים לגרום לפגיעה. הנתבע טען כי חוות הדעת של המומחה אינה שלמה ומתחמקת, אך בית המשפט מצא אותה סבירה ועקבית, ולכן קיבל את הטענה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובע 7,500 ₪ גמלאות ו-500 ₪ הוצאות משפט. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על החלטת בית הדין האזורי בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.