עמ"ת 35070-11-14

תקציר

השופט שקל את הטיעונים שהציגו הצדדים ועיין בתיק החקירה. הם הגיעו למסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו, כלומר להכין סיכומים לשני המערערים המעורבים בתיק. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימות ראיות מספיקות המצביעות על קשירת קשר לביצוע עסקת סמים. הם הדגישו כי קיומן של ראיות לכאורה תומך בתיאוריית התביעה, למרות טענות הנאשמים בדבר מהימנות ומשקל הראיות. השופט הדגיש כי בעוד שערכאת הערעור מוסמכת לערוך בדיקה עצמאית של בקשות מעצר, יש לשקול היטב את התרשמותו של בית משפט קמא מהראיות. הם הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימות די ראיות לכאורה לביסוס נוכחותם של כל חמשת הנאשמים במקום המפגש, כמו גם נסיבות מפלילות אחרות. תוך שהוא מכיר באפשרות של הסברים חלופיים לאירועים המדוברים, קבע השופט כי הראיות, כאשר הן נבחנות כמכלול, מציגות סיכוי סביר להוביל להרשעה. בכך דחתה השופטת את הטענה בדבר היעדר ראיות לכאורה. בהתחשב בכך שעבירות סחר בסמים מהוות בבירור עילה למעצר, אישר השופט את מעצרם של המערערים. עם זאת, השופט נקט גישה מעט שונה ביחס לאפשרות של חלופת מעצר. הם הכירו בכך שיש לשקול את עוצמת הראיות ואת תפקידם האפשרי של הנאשמים בקביעה אם חלופת מעצר יכולה להיות ראויה. השופט הנחה את שירות המבחן להכין תסקיר הבוחן את חלופות המעצר האפשריות של המערערים, אשר ייבחן בהמשך על ידי בית משפט קמא. השופט הדגיש את המשוכה הגבוהה הניצבת בפני המערערים, בעיקר בשל רישומם הפלילי, והבהיר כי אין לפרש החלטה זו כמלמדת על חוות דעת כלשהי בדבר התאמתה של חלופה מסוימת. הערעור התקבל באופן חלקי, והמערערים יישארו במעצר עד לקבלת החלטה אחרת. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים המעורבים.