בש"א 9431/08

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לסכסוך רכושי משנת 1982, אז פרצה שריפה בבניין שהושכר לנתבעים. עבודות שיפוץ ובנייה שביצעו הנאשמים הפרו לכאורה היתרים, והובילו להוצאת צו הריסה בשנת 1992. התובעים, הבעלים המשותפים של הבניין, טענו כי מעשיהם של הנתבעים גרמו לנזק כספי והגישו תביעה בשנת 2004. עם זאת, הנתבעים טענו כי תקופת ההתיישנות חלפה. בית המשפט בחן את המועדים השונים האפשריים להיווצרות עילת התביעה ומצא כי התובעים היו מודעים לחריגות הבנייה ולהשפעתן הפוטנציאלית. השופט קבע כי עילת התביעה קמה לכל המאוחר בעת הוצאת צו ההריסה, אם לא קודם לכן. למעט חלק מרכיבי התביעה הנוגעים לאופן ההריסה, קיבלה השופטת את טענת ההתיישנות של הנתבעים, וקבעה כי השיהוי של התובעים בהגשת התביעה לא היה מוצדק. השופטת ציינה כי שליטתם של הנתבעים בנכס פחתה עם הזמן, ומצבם הורע עקב מצג התובעים כי ויתרו על זכותם. בסופו של דבר הבקשה התקבלה, והתביעה נגד הנתבעים 5 ו-11 נדחתה. עם זאת, השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות, למרות השיהוי של התובעים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 13.3.2009.