מ"ח 2136/10

תקציר

המבקש ביקש משפט חוזר על סמך ראיות חדשות הנוגעות למצבה הנפשי והגופני של המתלוננת, אך השופט לא השתכנע כי תוצאת המשפט תשתנה. הראיות שהוצגו לא שינו באופן מהותי את נסיבות המקרה והיו ראיות תומכות רבות לעדותה של המתלוננת, לרבות ראיות פיזיות ועדויות עדים. השופט הכיר בבעיותיה האישיות של המתלוננת אך ציין כי בתי המשפט היו מודעים להן במהלך המשפט המקורי, והראיות החדשות לא שינו באופן משמעותי את מצבה הנפשי בעת המשפט. זאת ועוד, התנהגותה של המתלוננת כלפי המבקש, לרבות ביטויי אהבה, נשקלה על ידי בתי המשפט ולא היוותה התפתחות חדשה. עוד טען המבקש כי חוק העדות והחקירה שינה את המצב המשפטי, אך השופט מצא כי אין בו כדי להצדיק משפט חוזר. באשר לעבירת האונס ציין השופט כי בעוד שההרשעה התבססה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, קיימות ראיות תומכות, והראיות החדשות אינן מטילות ספק סביר בקביעתו המקורית של בית המשפט. לבסוף, השופט לא ראה צורך בדיון בעל-פה, וסבר כי די בטיעונים ובחומרים הכתובים. בעקבות זאת נדחתה הבקשה למשפט חוזר.