ע"א 12/86

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתיק אזרחי מורכב בו מעורבים מספר משיבים ומערער אחד. המשיבים, שהגישו תביעה משותפת נגד המשיב 13, צירפו את המערער כנתבע נוסף במהלך דיון בבית משפט קמא. הוחלט כי הסכסוך יועבר לבוררות, אולם המערערת מעולם לא הסכימה במפורש להיות צד לבוררות זו. למרות זאת, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הורה למערערת לשלם את הסכומים שנפסקו למשיבים בבוררות, וזאת בשל איחור בהגשת כתב ההגנה. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי תוצאות הבוררות אינן צריכות לחייב אותו מאחר שהוא לא היה צד לה. בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא מ' שמגר והשופטים ש' נתניהו וא' גולדברג, פסק לטובת המערער. הם טענו כי בעוד שבתי המשפט יכולים לאכוף את חובת הבוררות של המערער, הבוררות עצמה אינה יכולה להתקיים ללא הסכמתו או השתתפותו. מאחר שהמערערת הגישה כתב הגנה, גם אם באיחור משמעותי, קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן להכריע בעניין על סמך התביעה בלבד. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים. משמעות הדבר היא כי טענת המשיבים כנגד המערערת תצטרך להישמע ולהיבחן לגופה. עוד השתמע מפסק דינו של בית המשפט העליון כי אין להתעלם מאיחור בהגשת כתב הגנה, וכי המשיבים אינם יכולים לזכות אוטומטית בפסק דין מבלי שהוצגה הגנה ראויה.