ת"א 53118-06-20

תקציר

בית הדין לערעורים הציע לדחות את פסק הדין הקודם מיום 24.5.2023 ולתת במקומו פסק דין חדש שישקול טוב יותר את הדברים הבאים: מהות ההסכם שנעשה בין התובע לנתבע, ותוכנו של ההסכם האמור; האם ההתחייבות הייתה אישית לנתבע וההיגיון העומד מאחוריה; אחריות הנתבע להבטיח את קבלת ההחלטה לשלם את דמי התיווך של התובע; טענות הנתבע בדבר העדר המילה "גישור" על גבי הקבלות; וההשלכות של משיכת תצהירו של גל סקלסקי, בהתחשב בכך שההתייחסות לתצהיר בפסק הדין המקורי הייתה כראיה תומכת בלבד. התובע, ששימש כסמנכ"ל תפעול בחברת Ferronikeli LLC, סיפק שירותי תיווך לנתבעת שביקשה לרכוש מפעל מתכת בבלקן. הצדדים הגיעו להסכמה בעל פה על שירותים אלה, שתנאיה אושרו בהודעת דוא"ל ששלח התובע לנתבעת מיום 28.5.2018, אליו השיבה הנתבעת המאשרת את ההסכם ומגדירה אותו כ"התחייבות לכל דבר ועניין". ההסכם פירט את דמי התיווך בסך 200 אלף דולר ותנאי תשלום נוספים. להבנתו של התובע, אשר בית המשפט מאשר, היא כי ההסכם היה אישי עבור הנתבע ולא קשור לחברה כלשהי אותה ייצג, במיוחד לאור העובדה שהנתבע לא ציין חברה כזו בדוא"ל האישור שלו. זאת ועוד, בית המשפט מכיר בהבנתו של התובע כי באחריות הנתבעת לדאוג לתשלום דמי התיווך, מה גם שלתובע לא הייתה כל השפעה בבחירת החברה הרוכשת. עוד קובע בית המשפט כי התשלומים החלקיים ששילמה הנתבעת לתובעת במהלך שנת 2019 אכן היו תשלומים בגין דמי התיווך המוסכמים, כפי שמעידים הקבלות שהוציאה התובעת, ודוחה את טענת הנתבעת כי מדובר בהלוואות. בית המשפט דוחה עוד את טענות הנתבע בדבר מצג שווא והפרת התחייבויות מצד התובע, ולא מוצא כל ראיה התומכת בטענות אלה. הנתבע, איש עסקים מנוסה, היה מבהיר את תנאי ההסכם אילו היו כפי שטען. בהתחשב בכך שתנאי ההסכם מולאו עם רכישת החברה והעברת המניות, בית המשפט מכריע לטובת התובעת ומורה לנתבעת לשלם את יתרת דמי התיווך, בניכוי התשלומים החלקיים שבוצעו בשנת 2019, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאימים. בנוסף, הנתבע ישלם שכר טרחה בסך 50,000 ₪ לכיסוי שכר טרחת עורך דינו של התובע.