בר"מ 3878/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על סיווג נכס מסוים לצורכי ארנונה. בית המשפט קובע כי הבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית, שכן סיווג הנכס תלוי במאפייניו הספציפיים ובצו הארנונה החל. פסק דינו של בית משפט קמא נתפס אפוא כיישום פשוט של פסקי דין קיימים. זאת ועוד, יצוין, כי מחלוקתו של המבקש מוגבלת לתחולת החוק ולא להגדרות עצמן, וזו אינה סיבה מספקת למתן רשות ערעור. עוד קובע בית המשפט כי הנכס הנדון אינו משמש כמדרכה אלא מהווה חלק אינטגרלי מהנכס הבנקאי הסמוך, ומכאן משתמע כי המבקש הוא הנהנה העיקרי מהשירותים המוניציפליים הניתנים באזור ולפיכך יש לחייבו במיסים המתאימים. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענותיו החלופיות של המבקש באשר לגובה החיוב, וקובע כי הן מבוססות על מאפייניו הספציפיים של הנכס. משכך, הבקשה נדחית, והמבקש חויב בכיסוי שכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך 10,000 ₪.