בר"מ 6691/12

תקציר

בית המשפט מקבל את בקשת המדינה לגרש משיב חולה נפש שהרג אזרח זר אחר לארץ מוצאו, סין. ההחלטה מתקבלת בתום לב ומבוססת על נימוקים סבירים, בעיקר כדי לשלול את המסוכנות הנשקפת ממנו ולסייע בשיקומו. המחלוקת העיקרית נסובה סביב התחייבותה של סין שלא להטיל עונש מוות, שבית המשפט רואה בו תקף ומחייב, תוך כיבוד הבטחות בין-מדינתיות. ההתחייבות, המובטחת על ידי בית המשפט העליון הסיני, מבטיחה גם את ייצוגו המשפטי של המשיב ואת התחשבותו במצבו הנפשי. אף שאין התחייבות בנושא העינויים, בית המשפט מצדד בהערכת משרד החוץ כי הסיכון הוא מזערי, במיוחד לאור הודאתו של המשיב ואופי פשעו. חתימתה של סין על האמנה הבינלאומית נגד עינויים משפיעה גם היא על החלטה זו. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי מקרה זה שונה מתיקי הסגרה קודמים, שכן ישראל היא הצד היזום והמשיב כבר נשפט מבית, מה שמבטל את חשש הסיכון הכפול. ככלל, הגירוש משקף את ריבונותה של ישראל והרחקתו של המשיב מוצדקת, כאשר בית המשפט בטוח בדבקותה של סין בהבטחותיה. פסק דין זה נעשה מתוך הבנה כי הקונסוליה תעקוב אחר מצבו של המשיב בסין.