בג"צ 187/71

תקציר

בג"ץ קבע כי החברה המשיבה, אף שהיא בבעלות ממשלתית, אינה כפופה בהכרח לסמכות המשפט הציבורי, וכי אל לו לבית המשפט להטיל עליה פיקוח במקרה זה. בפסק הדין נקבע כי מכרזים משרתים מטרה כפולה – מטרתו של בעל המכרז להשיג את ההצעה הטובה והנוחה ביותר, ומטרת המציעים לזכות ביצירה באמצעות תחרות הוגנת – והבעלים אינו מחויב לקבל את ההצעה הזולה ביותר אם היא חורגת באופן משמעותי מהאומדן הראשוני. מאחר שהמכרזים של המשיבה היו יקרים יתר על המידה בהשוואה לאומדן הראשוני שלהם, הם בוטלו בצדק. לאחר ביטול מכרז עקב הצעות לא מתאימות, חוזר לבעלים החופש לפעול כאילו המכרז לא פורסם מעולם; הם רשאים לנהל משא ומתן עם מציעים קודמים או להוציא מכרז חדש. במקרה דנן, ההפרש המשמעותי בין הצעת העותרת לבין האומדן המקדמי של המשיב הצדיק את החלטת המשיב לפרסם מכרז חדש. עוד קבע בית המשפט כי אין חובה או נהוג ליידע את המציעים על אומדן המחיר, וכי האומדן נותר בדרך כלל נסתר. הואיל והמשיבה פעלה בתום לב והסתמכה על עצת מומחה כי מחירי העותרת אינם סבירים, אין לפסול את המכרז השני. עוד הסכימו השופטים כי מוטב להשאיר את שאלת הפיקוח של בית המשפט על החברות הממשלתיות פתוחה לתיק אחר, אם כי השופט ברנזון הביע את נטייתו לרעיון כי אין להחריג את המשיבה, על אף היותה חברה פרטית מבחינה משפטית, מהמשפט הציבורי. העותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים 1,000 ש"ח הוצאות.