בג"צ 11163/03

תקציר

פסק דין זה, שניתן ב-25 בנובמבר 2008, מתייחס לבג"ץ 11163/03, עתירה המערערת על חוקיותה של החלטת ממשלה מס' 2288, שקבעה אזורי עדיפות לאומית בחינוך. הרכב של שבעה שופטים קבע כי ההחלטה פוגעת בעקרון השוויון, שכן היא גורמת לאפליית התושבים הערבים בישראל. השופטים הורו לבטל את ההחלטה, אך הקציבו לממשלה תקופת חסד של שנה, עד פברואר 2007, לתיקון המצב. בשנה שלאחר מכן לא יישמה המדינה את פסק הדין, מה שהוביל את העותרים לבקש אכיפה. מנגד, המדינה ביקשה דחיות נוספות, בנימוק של קשיים תקציביים וצורך לגבש קריטריונים חדשים להקצאת משאבים. בית המשפט, שהכיר במורכבות הסוגיה, העניק ארכה זמנית עד תום שנת הלימודים 2007-2008, תוך הדגשת חובת המדינה לקיים את פסק הדין. במהלך החודשים הבאים הציגה המדינה תוכנית ליישום הדרגתי, המתפרסת על פני חמש שנים, כדי למנוע פיטורי מורים ושיבוש שנת הלימודים. העותרים התנגדו לכך, בטענה שהמדינה אינה פועלת בשקידה ראויה. בדיון שהתקיים בנובמבר 2008 הביע בית המשפט מורת רוח מהתנהלות המדינה ותיאר אותה כ"ביטוי חמור" להימנעותה מקיום פסק הדין. למרות זאת, מתוך הכרה בקשיים המעשיים ובשנת הלימודים המתמשכת, אישר בית המשפט דחייה נוספת עד ספטמבר 2009, כדי לאפשר למדינה די זמן להיערך ליישום מלא. השופטים הדגישו כי למדינה יש דרכים נוספות לעמוד בהן מבלי לפגוע בקהילות אחרות, ובהן הגדלת התקציב הכולל. עוד הבהירו כי החובה ליישם את פסק הדין חלה על המדינה כולה ולא רק על משרד החינוך, וכי כל עיכוב אינו מתקבל על הדעת. בסופו של דבר, בקשת העותרים לאכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט נדחתה, שכן בית המשפט קיים דיונים בבקשות הדחייה של המדינה. פסק הדין הדגיש את חובתה של המדינה לכבד את שלטון החוק ולקיים את פסק הדין, תוך השארת פרטי היישום בידי הממשלה. השופטים ציפו שהמדינה תמצא פתרון בתוך פרק הזמן הנתון, וההחלטה התקבלה פה אחד.