עמ"נ 236/04

תקציר

בית המשפט דחה הן את ערעורי המערערת והן את ערעורי המשיב בתיק ייעוד קרקע. הוועדה המקומית טענה כי יש לדחות את תביעות המשיבים להקפאת פיצויים בשל חוסר תום לב והתיישנות, אך בית המשפט מצא כי המשיבים שמרו לעצמם את הזכות לתבוע פיצויי הקפאה בהסכם בין הצדדים. עוד קבע בית המשפט כי שיקוליו של השמאי המכריע להקפאת הפיצויים היו סבירים ובשיקול דעתו, לרבות קביעת מועד ההתחלה לתקופת ההקפאה ודחיית התביעה לדמי שכירות בתקופת ההקפאה. באשר לפיצויי ירידת ערך, אישר בית המשפט את הערכת שווי הקרקע על ידי השמאי הן במצב הישן והן במצב החדש, וקבע כי שיקוליו היו סבירים ובמסגרת מומחיותו. גם ערעור המשיבים לגילוי מסמכים נדחה, שכן לשמאי המכריע נתונה הסמכות להחליט בבקשות ולקבוע גבולות לדיון. בית המשפט הסכים עם ירידת ערך הקרקע במצב הישן על ידי השמאי עקב דחייה לצרכי תכנון והיטל ההשבחה בו חייבים המשיבים. ככלל, בית המשפט לא מצא טעויות משפטיות או עילה להתערב בהחלטות השמאי המכריע ולכן דחה את שני הערעורים, מבלי להורות על הוצאות, והורה על החזרת הערבויות שהופקדו על ידי הצדדים.