המ 535/63

תקציר

פסק הדין נובע ממחלוקת על בעלות בנכס הממוקם ברחוב אחד העם 22 בתל אביב. התיק נסוב סביב פרשנותה של תניית בוררות בחוזה שנחתם בין הממונים, המיוצגים על ידי עו"ד אמיל ליטבינסקי, לבין המשיבים, שהם יורשיו של המנוח מוריס ליטווינצקי. החוזה, מיום 18 בנובמבר 1956, כולל הוראות שונות לבוררות במקרה של מחלוקות עתידיות. הסעיף הספציפי המדובר, המכונה ד-6, ממנה את עו"ד חוטר-ישי כבורר היחיד בעניין הבעלות בנכס. עם זאת, חוטר-ישי סירב לבוררות כאשר הוצגה בפניו הסוגיה, מה שגרם למבקשים לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי בורר חלופי, כמפורט בסעיף 6(1)(ב) לפקודת הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, מה שהוביל את המבקשים לבקש רשות ערעור, שנדונה אז כערעור עצמו על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בראשות השופט זוסמן, פסק לטובת המבקשים. בית המשפט פירש את החוזה ומצא כי הצדדים לא התכוונו ששטר הבוררות יבוטל עם סירובו של הבורר המסוים. נפסק כי הצדדים צפו וסיפקו מנגנון ברור לביטול החוזה, שהיה כרוך בהודעה של עורכי דין ספציפיים, והליך זה לא בוצע. בית המשפט הדגיש כי מידע שהשיג השופט ממשפטים שאינם קשורים זה לזה אינו צריך להשפיע על פסק הדין. יתר על כן, תוך הכרה בכך שהוטר-ישי נבחר בשל יחסיו המיוחדים עם המשיבים, נקבע בפסק הדין כי מינויו כבורר אינו קשור אליו באופן בלתי הפיך בלבד. המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הנסיבות מצדיקות חריגה מהליך הבוררות האמור בחוזה. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי למינוי בורר, כאשר המשיבים נושאים בהוצאות המשפט של המבקשים הן ברמת הערכאה הנמוכה יותר והן ברמת בית המשפט העליון, בסך 700 ליש"ט שכר טרחת עורך דין.