ו"ע 12/08

תקציר

הוגש ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 23.12.07, אשר דחתה תביעת חייל לקבלת הטבות לפי חוק הנכות. המערערת טענה כי מחלתה, סרטן בלוטת התריס, נגרמה או הוחמרה עקב תנאי שירותה הצבאי, ובפרט טענה כי חל עיכוב באבחון המחלה בשל הקרינה ממכשירים אליהם נחשפה בתפקידה, וכן לחץ נפשי ופיזי. הערעור התבסס גם על הטענה כי קצין התגמולים לא מצא קשר בין מחלתה של המערערת לבין שירותה הצבאי. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם קיים קשר סיבתי בין מחלתה של המערערת לבין שירותה. למערערת היסטוריה משפחתית של בעיות בבלוטת התריס, אותה לא חשפה במהלך גיוסה. החלטת קצין התגמול התבססה על חוות דעתו של ד"ר אולחובסקי, שקבע כי למחלה רקע תורשתי ברור והיא אינה נגרמת מגורמים סביבתיים כמו לחץ או קרינה. זאת ועוד, ד"ר אולחובסקי קבע כי לא היה עיכוב יתר בטיפול הרפואי במערערת וכי הטיפול שקיבלה היה הולם. עם זאת, טען בא כוח המערערת, פרופ' ברוק, כי חל שיהוי חמור באבחון ובטיפול בסרטן של המערערת, וכי אבחון מוקדם יותר יכול היה להוביל לטיפול יעיל יותר. פרופ' ברוק העריך כי הסחבת החמירה את מצבה ב-50% לפחות. בתגובה טען ד"ר אולחובסקי כי אין קשר בין הסימפטומים שחוותה המערערת לבין מחלותיה הממאירות, וכי הטיפול שקיבלה היה סביר. בית המשפט הכיר בכך שגרסתו של המערער לאירועים הייתה כנה והרשימה את השופטים, במיוחד בכל הנוגע לבדיקת הדם שבוצעה בפברואר 2006, שתוצאותיה לא היו ידועות. עם זאת, בית המשפט הסכים עם פקיד הפיצויים כי הטיפול שקיבלה המערערת היה סביר, נוכח תלונותיה המעורפלות והשגרתיות, וכי כל עיכוב בטיפול בה לא גרם לה נזק, מה גם שהחלימה ממחלתה. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת (שוקרון נ' מ.י.) שקבעה כי חריגה מכללי "אמנות רפואית" בטיפול בחייל, הגורמת למחלה או מחמירה אותה, יוצרת את הקשר הסיבתי הדרוש לפיצוי. השופטים הגיעו למסקנה כי בעוד שה"סחבת" בטיפול במערערת יכלה לשנות את מצבה לטובה, הטיפול הרפואי שקיבלה בפועל היה ראוי. לפיכך נדחה הערעור, אם כי השופטים בחרו להדגיש את חשיבות חשיפת ההיסטוריה הרפואית המשפחתית במהלך הגיוס, כדי להימנע ממקרים כאלה בעתיד. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, ביום 10.1.2010.