ת"א 23328-10-19

תקציר

התובעים, שהיו להם חשבונות בנק אצל הנתבעת, תבעו מהבנק פיצויים כספיים בסך 547,087 ₪, בטענה לרשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת אמונים ועשיית עושר ולא במשפט בשירותים הבנקאיים שניתנו להם. טענת התובעים התבססה על שלוש טענות עיקריות: גביית יתר של עמלות, החזקת פיקדונות כנגד הלוואות ופגיעה עקיפה בהונם החוזר. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה. השופט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, ועדותו של העד המומחה לא הייתה משכנעת. לעומת זאת, העד המומחה מטעם הנתבע היה אמין יותר והעדיפו את עדותו. עוד ציינה השופטת כי הבנק לא הפר התחייבויות כלשהן ולא התרשל בחובותיו כלפי התובעים. בנוסף, טענות התובעים בדבר שירות מותנה לא הוכחו, ופעולות הבנק נמצאו סבירות. מאחר שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה, נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.