בש"פ 4687/07

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין חילוט ערבות בתיק של שני מערערים שהואשמו במספר עבירות הקשורות לאירוע הצתה במאי 2005. המערערים נעצרו בתחילה אך שוחררו בהמשך בתנאים מסוימים, לרבות מעצר בית וערבויות כספיות חתומות על ידי ערבים חיצוניים. עם זאת, ביום 15.10.2006 הפרו המערערים את תנאי מעצר הבית שלהם. בעקבות זאת ביקשה המדינה את חילוט הערבות שלהם. בית המשפט המחוזי הורה על חילוט חלק מכספי הערבות, והמערערים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון פותח בציון השיהוי החריג בהגשת הערעור ומביע אי נוחות מהיעדר הסבר לשיהוי האמור. לגופו של עניין, דוחה השופט את טענת המערערים כי לא הוכחה הפרת תנאי הערבות, שכן טענה זו כבר נדחתה בהחלטות קודמות. השופט מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין חילוט הערבויות העצמיות של המערערים. באשר לערובות שניתנו על ידי צדדים שלישיים (המערערים 3 עד 8), מסבירה השופטת כי ערבויות אלה מסוכנות מטבען וקשורות במישרין לתנאי השחרור. השופט מדגיש כי הערבים היו מודעים היטב לתנאים שהם מבטיחים וכי הערבות שלהם ניתנה מרצונם ולבקשתם. לפיכך, השופט קובע כי הערבויות הניתנות על ידי צדדים שלישיים אלה תקפות וקשורות במישרין לתנאים המפורטים בהחלטות בית המשפט. עוד מציינת השופטת כי ההחלטה לחלט רק חלק מסכום הערבות היא מידתית וסבירה, ועל כן הערעור נדחה במלואו. השופט מסיים בהדגישו כי התנהלותם של המערערים הייתה פסולה, והתוצאות היו יכולות להיות חמורות יותר. פסק הדין מחזק את חשיבות העמידה בתנאי השחרור ואת האחריות המוטלת על הערבים.