רע"א 4339/19

תקציר

בית המשפט בחן בקשת רשות ערעור על שתי החלטות: האחת לפסוק הוצאות למשיבים והשנייה לחייב את המבקש להפקיד ערבות להוצאות. על פי פקודת בתי המשפט משנת תשס"ט-2009, ככלל, לא תינתן רשות ערעור על החלטות כאלה, אלא אם כן ההחלטה בעניין ההוצאות התקבלה לאחר פסק הדין והיא נבדלת ממנו. בית המשפט הדגיש כי מטרתו העיקרית היא להימנע מהתדיינות יתר בעניינים פרוצדורליים פעוטים ולמנוע עומס מיותר על ערכאות הערעור. הערעור על ההוצאות שנפסקו עשוי היה להידחות, שכן הוא נחשב לעניין פרוצדורלי הנתון לשיקול דעתו המינהלי של בית המשפט. באשר להחלטה לדרוש ערובה, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בתי המשפט לבקש מתובע ליתן ערבות לכיסוי הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר הצלחת התביעה מוטלת בספק. החלטת בית המשפט שקלה מספר גורמים, לרבות התנהלות פרוצדורלית ומצבו הכלכלי של התובע. חרף טענות המבקש על כך שבית משפט קמא לא שקל כראוי את השיקולים הרלוונטיים, מצא ערכאת הערעור את ההחלטה סבירה ואישר הן את ההוצאות והן את דרישות הערבות. עם זאת, על מנת למנוע עומס יתר על המבקש ולהבטיח גישה לבית המשפט, החליט בית המשפט לערעורים לאפשר את תיקון כתב התביעה ללא תשלום מיידי של הוצאות, ובמקום זאת התיר למשיבים לגבות הוצאות מהערבות שהופקדה אם לא יושבו עד למועד שנקבע. בסיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, אך למבקש ניתנו מועדים ארוכים להפקדת הערבות על מנת למזער את המצוקה, ללא הוצאות נוספות בגין בקשה זו.