ב"ל 27597-12-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתיק של תובע שנדבק בקורונה בעבודה. על פי הדין העברי, בית המשפט בוחן טעויות אפשריות הנוגעות לחוק, ניצול לרעה של סמכות או התחשבות בגורמים לא רלוונטיים בהחלטת הוועדה. הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ועליה לתת החלטה ברורה ומנומקת. באשר לסוגיית הקשר הסיבתי, בסמכותה של הוועדה הרפואית לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין פגיעה בעבודה לנכות. ועדה רפואית אינה יכולה לשלול הכרה בנפגע עבודה על ידי פקיד תביעות, וקביעת הקשר הסיבתי של ועדה רפואית קודמת צריכה לעמוד. בית המשפט קבע כי החלטתה הקודמת של הוועדה בעניין הנכות הזמנית לא ביססה קשר סיבתי ואינה מחייבת. בית המשפט הסכים עם הדיון והקביעה המפורטים של הוועדה הנוכחית בנוגע לקשר הסיבתי, וקבע כי מדובר בהחלטה רפואית ברורה. בית המשפט דחה את טענות המערערת שערערו על ממצאי הוועדה בעניין הסיבתיות, כמו גם על אלה הנוגעות לניכוי מצב קודם ולטעות הנטענת בקביעת ליקויים חופפים. בית הדין הגיע למסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ואישר את דחיית הערעור. פסק הדין ניתן ללא הוצאות, ולצדדים יש 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים.