ה"פ 345/97

תקציר

המבקש, אברהם ברבירו, מחזיק בחלקת אדמה במושב עובדים כפר יהושע למעלה מ-40 שנה. השטח כולל מבנה מגורים, צריף ישן, מבני חווה ועצי פרי. ברבירו מבקש להירשם כחוכר דורי לקרקע המוחזקת על ידו, אך המושב (המשיב מס' 1) מסכים להמליץ רק על רישום זכויות חכירה ל-600 מ"ר. המחלוקת העיקרית היא על גודל השטח שברבירו צריכה להיות רשומה כבעלת זכויות חכירה לגביו. בית המשפט קובע כי ברבירו החזיקה בכל השטח של 1,850 מ"ר באישור המשיבים במשך למעלה מ-40 שנה, והשקיעה רבות בקרקע. לא ניתן לבטל הרשאה זו, שכן הדבר יהיה בלתי צודק. שתיקתם של המשיבים ואי התנגדותם להחזקתו של ברבירו יצרו ציפייה להמשך החזקה. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי המשיב מס' 1 לא נהג בהגינות או באופן שוויוני בהמלצתו על שטח קטן יותר לברבירו בהשוואה לתושבים אחרים. לפיכך, ברבירו זכאית להירשם כחוכרת דורית לכל השטח של 1,850 מ"ר. מינהל מקרקעי ישראל (המשיב מס' 2) מצווה לרשום את זכויותיה של ברבירו בהתאם. בנוסף, בית המשפט קובע כי מעמדו של ברבירו הוא של תושב ולא של "בעל מקצוע", ולכן צאצאיו אינם זכאים לקבל חלקה מורחבת על פי הקריטריונים של המושב. לבסוף, נדרשים המשיבים לכסות את הוצאותיה של ברבירו ושכר טרחת עורך דין, בסך של 12,000 ₪.