פש"ר 12490-11-16

תקציר

החלטת בית המשפט ליתן צו כינוס נכסים לנכסי החייב לבקשת הנושה מבוססת על פקודת פשיטת הרגל. הפקודה קובעת כי על בית המשפט להסתפק בחוב הנושה ובמעשה פשיטת הרגל של החייב. לבית המשפט יש שיקול דעת לדחות את הבקשה, להיעתר לה, או לעכב את ההליכים להערכת יתר של החוב. במקרה זה הציג הנושה המבקש ראיות משכנעות לחובות החייב של המשיב ולפשיטת הרגל. החייב הודה בעבר בחוב בהליך משפטי אך מאוחר יותר הכחיש זאת. בית המשפט מצא את הכחשת החייב בלתי משכנעת, בלתי אמינה וסותרת, והעדיף את טענת הנושה כי החייב אכן חתם על הערבות. ראיות הנושה, יחד עם הודאת החייב בהליכים משפטיים קודמים, סיפקו את בית המשפט לקיומו של החוב. באשר לחוק פשיטת הרגל, קיבל בית המשפט את טענת הנושה כי בקשת החייב להקפאת הליכים מהווה הצהרת אי יכולת לשלם חובות. החייב לא הביא ראיות ליכולתו לפרוע אותם. משכך, נעתר בית המשפט לבקשה והוציא צו כינוס נכסים, המורה כי תינתן החלטה נפרדת על צו הכינוס. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 27.8.2017.