ע"ע 16211-09-17

תקציר

פסק דין זה דן בסמכותו הבינלאומית של בית הדין לעבודה לדון בתביעתו של אזרח ישראלי נגד חברה ישראלית בנוגע ליחסי העבודה שלו, ובטענות החברה בדבר אי תקינות הפורום הישראלי, היעדר סמכות מהותית ומקומית ומעשה בית הדין. בית המשפט דחה את טענות החברה בנושאים אלה בהתבסס על הצגתו כדין של כתב התביעה בישראל, ועל בקשת החברה עצמה לצו חסימה. פסק הדין בוחן גם את ההכרה בפסק דין זר מברזיל, וקובע כי הוא מקים חסם פרוצדורלי בדמות מעשה של בית הדין, ובכך דוחה את תביעת העובד לפיצויי פיטורים אך מקבל את ערעור החברה בנוגע לתשלומי הפנסיה. כמו כן, פסק הדין דן בדין החל, תוך הדגשת הצורך לבחון הן הוראות פרוצדורליות והן הוראות מהותיות, ואת עקרונות המשפט הבינלאומי הפרטי וכללי ברירת הדין. בית המשפט שקל את הזיקה לדין הישראלי ולדין הזר ובמקרה זה הכריע לטובת החלת הדין הברזילאי, בהתחשב במקום העבודה ובמקום מגוריו הברזילאי של העובד ובתביעה שהוגשה שם. בית הדין דן גם בחזקת שוויון החוקים, והגיע למסקנה כי היא אינה ישימה במקרה זה משום שהעובד לא טען לכך, והתועלת הכלכלית לעובד מהחלת הדין הישראלי מוגבלת מאוד. לפיכך, תביעת העובד, שלא הוכיחה את תוכנו של הדין הזר, נדחית. ככלל, ערעורו של העובד נדחה במלואו, וערעור החברה התקבל בחלקו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בכישלונותיהם הפרוצדורליים ההדדיים.