ע"פ 8187/11

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב הודאותיו של המערער, אשר מילאו תפקיד מרכזי בהרשעתו בעבירות מין חמורות. בית המשפט המחוזי בחן את קבילותן של הודאות אלה, ובסופו של דבר דחה את טענות המערער כי הודאתו נגבתה או הושפעה משיטות חקירה פסולות. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו, וציינה את התמיכה הראייתית החזקה בהודאות, לרבות הודאתו של המערער באשמה לאחר חלוף אירוע משמעותי, ובכך הצביעה על אופיין הוולונטרי של הודעותיו. נדונו סוגיות של אישוש ראיות פוטנציאלי, תוך הדגשה כי נוכחותה של אבחנה ספציפית של HIV אצל הקורבן שימשה כ"משהו נוסף", מה שחיזק את אמינות ההודאות. בית המשפט הדגיש גם טענות לכשלים בחקירה, במיוחד בפרקטיקות התיעוד של המשטרה, אך קבע כי אלה אינם מערערים את ההוכחה הכוללת לאשמה. העונש של 12 שנות מאסר בתוספת עונשים נוספים על אונס ומעשה מגונה נמצא הולם בהתחשב בנסיבות ובחומרת העבירות. אמנם התקיים דיון על בדיקת HIV השוואתית בין המתלונן למערער, אך נקבע כי למרות התנגדויות ראשוניות, הדבר יכול היה להיות רלוונטי, אך היעדרו לא הפריע לתיק. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר את פסק דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי.