ת"א 43398-04-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים העולים ממנה, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לעניין הגשת חוות דעת משלימות** **מבוא** פסק הדין עוסק בסוגיה דיונית הנוגעת להגשת חוות דעת רפואיות משלימות במסגרת תביעת רשלנות רפואית. התובעת הגישה לתיק בית המשפט חוות דעת משלימה, והנתבעים ביקשו להוציאה מן התיק, או לחילופין, להתיר להם להגיש חוות דעת משלימות משלהם. בית המשפט נדרש לפרשנות תקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ולעקרונות הדיון בתביעות מסוג זה. **העובדות הרלוונטיות** 1. **מהות התביעה:** התובעת, ילידת 1984, הגישה תביעה בגין רשלנות רפואית עקב טיפול לקוי בשליית פתח במהלך הריונה, אשר גרם לה לדימום מאסיבי, לידה מוקדמת, כריתת רחם, שחלה ושליש מצוואר הרחם. התביעה הוגשה נגד בית החולים (נתבע 1), הרופא המטפל (נתבע 3), קופת החולים (נתבעת 2) ורופא נוסף שעבד בבית החולים (נתבע 4). 2. **הגנות הנתבעים:** הנתבע 1 הכחיש רשלנות. הנתבעים 2-4 הכחישו את הנטען כלפיהם וטענו להתיישנות. 3. **הגשת חוות דעת משלימה על ידי התובעת:** בכתב תשובתה, צירפה התובעת חוות דעת משלימה של ד"ר מריוס ברגר, אשר חולקת על קביעות מומחי הנתבעים (פרופ' יוגב ופרופ' הרמן). 4. **בקשת הנתבעים:** הנתבעים טענו כי הגשת חוות הדעת המשלימה על ידי התובעת נעשתה שלא כדין, שכן אין לתובע זכות להגיש חוות דעת משלימה אלא אם יבקש לתקן את כתב התביעה. לחילופין, ביקשו לאפשר להם להגיש חוות דעת משלימות משלהם. 5. **עמדת התובעת:** התובעת התנגדה לבקשת הנתבעים, וטענה כי זכותה לצרף חוות דעת משלימה לכתב הטענות, וכי זו אינה מעלה סוגיות חדשות המחייבות תיקון כתב התביעה, אלא מתייחסת לחוות דעת הנתבעים. לטענתה, גם אין לנתבעים זכות להגיש חוות דעת משלימה. **המסגרת הנורמטיבית - תקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018** ההחלטה מתבססת על תקנה 87 לתקנות, אשר קובעת: * **(א)** חובת צירוף חוות דעת מומחה לכתב טענות להוכחת עניין שברפואה. * **(ג)** זכות תובע לחלוק על חוות דעת מומחה שצורפה לכתב ההגנה באמצעות הגשת חוות דעת נגדית. * **(ט)** הגבלת הגשת חוות דעת נוספות מעבר לאלו המותרות לפי התקנה, אלא באישור בית המשפט. **דיון והכרעה - ניתוח העקרונות המשפטיים** 1. **פרשנות תקנה 87(ג) לעומת 87(ט) - לב ההחלטה:** * בית המשפט מציין כי קיימות פרשנויות שונות לתקנה 87, וכי טרם ניתנה הלכה מחייבת בעניין. * ההבחנה המרכזית בהחלטה היא בין **חוות דעת נגדית** לבין **חוות דעת משלימה**. * **חוות דעת נגדית** (תקנה 87(ג)) מוגשת על ידי התובע בתגובה לחוות דעת הנתבע. המקרה הטיפוסי הוא כאשר הנתבע מצרף חוות דעת לכתב ההגנה, והתובע מגיב בחוות דעת נגדית. * **חוות דעת משלימה** (או "חוות דעת נוספת") – ההחלטה מבהירה כי הגשת חוות דעת שהיא תגובה לחוות דעת שכבר הוגשה, בין אם על ידי התובע או הנתבע, כפופה בדרך כלל להוראת תקנה 87(ט), המחייבת אישור בית המשפט. * **החידוש העולה מההחלטה:** בית המשפט מאמץ גישה פרשנית לפיה, גם אם חוות דעת משלימה אינה מעלה טענות חדשות, היא עדיין בגדר "חוות דעת נוספת" (תקנה 87(ט)) הדורשת את אישור בית המשפט, ולא ניתנת להגשה אוטומטית כחלק מכתב טענות. זאת בניגוד לטענת התובעת כי חוות דעת משלימה היא חלק מכתב הטענות. 2. **עקרון הדיון בסדר הבאת הראיות:** * בית המשפט מקשר את סדר הגשת חוות הדעת לדין המהותי בנוגע לסדר הבאת הראיות, לפיו לנתבע זכות להביא את ראיותיו לאחר שהתובע הציג את מלוא טענותיו וראיותיו. * **היסק מהותי:** אם התובע מבקש להשלים את חוות דעתו (כלומר, מציג ראיה נוספת או מתקן ראיה קיימת), הרי שמן הראוי והצודק לאפשר גם לנתבע להשלים את חוות דעתו, על מנת לשמור על איזון דיוני. 3. **החלת העקרונות על המקרה הנדון:** * בית המשפט בוחן את חוות הדעת המשלימה של ד"ר ברגר ומגיע למסקנה כי היא אכן מתמודדת עם קביעות מומחי הנתבעים ומהווה תגובה להן, תוך שהיא עומדת על חוות הדעת הראשונית. * **הקביעה המרכזית:** למרות שחוות הדעת המשלימה אינה מעלה טענות חדשות המחייבות תיקון כתב התביעה, **היא אינה נופלת בגדר תקנה 87(ג) (חוות דעת נגדית ראשונה)**. לפיכך, הגשתה ללא אישור בית המשפט אינה כדין. * **הצדק הלכאורי:** בית המשפט מגיע למסקנה כי למרות שהגשת חוות הדעת המשלימה של התובעת לא הייתה תקינה מלכתחילה (בהיעדר בקשה לפי תקנה 87(ט)), ומכיוון שכבר הוגשה לתיק, אין להוציאה. * **איזון דיוני:** מתוך עיקרון השוויון והאיזון הדיוני, בית המשפט נעתר לבקשת הנתבעים ומאפשר להם להגיש חוות דעת משלימות משלהם, בתוך 60 יום. בכך, למעשה, מתיר בית המשפט הגשת חוות דעת נוספות לפי תקנה 87(ט), בהתחשב בכך שכבר הוגשה חוות דעת משלימה על ידי התובעת. 4. **החידוש המשפטי:** * ההחלטה מבהירה באופן מעשי כי הגשת "חוות דעת משלימה" (גם אם אינה מעלה טענות חדשות) במסגרת כתב תשובה, **אינה בגדר זכות אוטומטית** המוקנית לתובע לפי תקנה 87(ג) (חוות דעת נגדית). * היא נופלת בגדר **"חוות דעת נוספות"** לפי תקנה 87(ט), אשר דורשות את **אישור בית המשפט**. * ההחלטה מבססת את האפשרות להגשת חוות דעת משלימות מצד הנתבעים, לא כזכות, אלא כהחלטה דיונית של בית המשפט המבוססת על שיקול דעת, במטרה לשמור על איזון דיוני, ובפרט כאשר כבר הוגשה חוות דעת משלימה על ידי הצד שכנגד. * התייחסות זו מבליטה את תפקידו הפרואקטיבי של בית המשפט בניהול הדיון, ובפרט בתביעות רפואיות מורכבות, שם חוות הדעת מהוות ראיה מרכזית. **סיכום** בית המשפט דוחה את בקשת הנתבעים להוצאת חוות הדעת המשלימה של התובעת, אך נעתר לבקשתם לאפשר להם להגיש חוות דעת משלימות משלהם. ההחלטה מדגישה כי הגשת חוות דעת משלימה, גם אם היא מתייחסת לחוות דעת קיימת ואינה מעלה טענות חדשות, דורשת אישור בית המשפט לפי תקנה 87(ט) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא מוקנית בהכרח כזכות אוטומטית על פי תקנה 87(ג). בית המשפט פועל מתוך שיקול דעת ובמטרה לשמור על איזון דיוני בין הצדדים, במיוחד לאור העובדה שכבר הוגשה חוות דעת משלימה מטעם התובעת. ההחלטה מספקת הכוונה פרשנית חשובה לגבי הגשת ראיות רפואיות נוספות במהלך הליך משפטי.