ע"א 3853/98

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על ביטול ניירות ערך שהעביר פושט רגל, יעקב רוזנטל, לבנו. המערער, מנהל עיזבונו של רוזנטל, טען כי ההעברה פסולה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, שכן היא נעשתה ללא תמורה כאשר רוזנטל היה חדל פירעון. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לבטל את ההעברה משום שלא ניתן לאתר את ניירות הערך או להחזירם בעין. עם זאת, בית המשפט העליון, בהסתמך על החלטה שניתנה לאחרונה, ע"א 5709/99, קבע כי ניתן לבטל מענק אם ניתן לבצע השבה על ידי השבת שווי הנכס, גם אם לא ניתן לאתר את הנכסים הפיזיים. בית המשפט הדגיש כי תכליתו העומדת בבסיס הליך הביטול היא להגן על הנושים באמצעות חידוש עיזבונו של פושט הרגל והרתעת העברות נכסים על ידי חייבים חדלי פירעון. בית המשפט מצא כי התקיימו התנאים לביטול המענק ודחה את טענות ההגנה של הבן, אשר נעדרו ראיות. בית המשפט העליון הורה על השבה בדמות ערכם הכספי של ניירות הערך בעת ההעברה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. גישה פרשנית מרחיבה זו מתיישבת עם עקרונות המשפט האזרחי המקובל ומדגישה את הכוונה לשמור על נכסי החייבים לצורך חלוקה שוויונית בין הנושים, תוך חיזוק ההיקף המגן של תקנות פשיטת הרגל.