ת"א 52202-05-19

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבעים על דמי תיווך בגין מכירת דירה בשווי גבוה בתל אביב. עם זאת, לתביעת התובעת לא היה הסכם תיווך בכתב, כנדרש בדין הישראלי. היעדרו של הסכם כתוב, שניתן היה להסדיר בקלות אילו רצו שני הצדדים, יחד עם הכחשת הנתבעים כי הסכימו אי פעם לשלם דמי תיווך, פעלו נגד התובע. השופט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות התעלמות מהדרישה בכתב. יתר על כן, טענת התובעת כי השירותים שניתנו לא היו תיווך אלא ייעוץ או משא ומתן נדחתה, שכן היא איימה לפגוע בתכליתו של חוק תיווך מקרקעין. כמו כן, התובעת, חברה בע"מ, לא יכלה להחזיק כדין ברישיון תיווך ולכן לא הייתה לה זכות לקבל דמי תיווך. השופט הגיע למסקנה כי התביעה חסרת שחר ודחה אותה לאלתר, והורה לתובע לשלם לנתבעים 37,200 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 15 יום. ההחלטה מחזקת את חשיבותה של דרישת הכתב בהסכמי תיווך מקרקעין ומציבה רף גבוה לנסיבות חריגות. זאת, תוך ציון העובדה כי ניסיונות לעקוף את החוק על ידי אפיון התיווך כשירות אחר לא יצלחו. לבסוף, הדגישה השופטת כי היכרותה של התובעת עם החוק ובחירתו להתעלם ממנו משמעה נטילת הסיכונים הכרוכים בכך.