בג"צ 5496/97

תקציר

בשנת 1996 יישם משרד החקלאות בישראל תוכנית מענקים למגדלי פרחים, אך בשל ביקוש גבוה באופן בלתי צפוי הם שינו את תנאי המענק. שינוי זה צמצם או דחה מענקים לבקשות שאושרו לאחר 31 ביולי 1996, ודחה את אלה שהוגשו לאחר 20 ביוני 1996, ללא הודעה מוקדמת. קבוצת מגדלי פרחים, שהושפעה מהחלטה זו, ערערה על חוקיותה בטענה להפרת הבטחה מנהלית ולפרקטיקות מפלות. בית המשפט העליון הכיר בכך שניתן לשנות מדיניות מנהלית, אך הדגיש את ההגינות והשוויון, ומתח ביקורת על התחולה בדיעבד של השינויים ועל היעדר הודעה מתאימה למגדלים. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולות המשרד היו שרירותיות ובלתי צודקות, במיוחד כלפי מי שהסתמך על ההנחיות המקוריות. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט למשרד לבחון מחדש את הבקשות שהתעלמו מהן בשל ההודעה המאוחרת על השינויים, תוך הדגשת הצורך בקביעת מדיניות טובה יותר. השופטת ביניש, בדעת מיעוט, ציינה כי האילוצים התקציביים מצדיקים התאמות מדיניות, אך מתחה ביקורת על המשרד על ניהול לקוי של מעברים. החלטת בית המשפט הדגישה את הצורך בהליכים מנהליים שקופים ושוויוניים, המחייבים את המשרד להעניק מענקים כפי שתוכנן מלכתחילה למי שנפגע.