ת"א 18601-07-16

תקציר

הנתבעים היו מודעים לנזילת מים מדירתם לתקרת מקלחת השכן, אך נמנעו מלגלות זאת לתובע טרם מכירת הדירה, ובכך הפרו את הסכם המכר ואת חובת הגילוי שלהם. טענת הנתבעים כי הדליפה נבעה מצינור משותף שאינו באחריותם אינה רלוונטית לעניין הפרת החובה. בית המשפט מצא כי חובת הנתבעים לגלות פגמים התקיימה ללא תלות בסיבת הדליפה. גם טענת הנתבעים כי היו מוכנים לתקן את הדליפה אך נמנעו על ידי התובע לא צלחה, שכן התובע דרש פיצוי ותיקונים תוך פרק זמן סביר. בית המשפט קבע כי הפרתם של הנתבעים לא הייתה יסודית. הקביעה בהסכם כי כל הפרה תיחשב יסודית הייתה בלתי סבירה ובלתי צודקת, והפרת חובת הגילוי, במקרה זה, הייתה רגילה. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לפיצוי המוסכם בסך 130,000 ₪ אלא רק לנזקים שנבעו מההפרה. טענות התובעת להוצאות דיור חלופי ועלויות החלפת קרמיקה נדחו כבלתי מוכחות. עם זאת, נפסק לה 10,000 שקל בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב הפרת החובה, וכן הוצאות בדיקה וחוות דעת, שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל והוצאות משפט בסך 2,500 ₪. בסך הכל נפסקו לתובע 26,706 ₪ בנוסף לתיקונים שכבר בוצעו על ידי הנתבעים. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והיא מייצגת גישה מאוזנת לניגודי האינטרסים הכרוכים בתיק זה.