עמ"נ 28990-09-22

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בערעור על שלילת מענק עסק שנגרם לכאורה בשל ההשפעה הכלכלית של מגפת הקורונה. המבקשים טענו כי העסק שלהם סבל מירידה במחזור העסקאות עקב הקורונה ולכן הם זכאים למענק לפי חוק הסיוע הכלכלי (הוראת שעה), התש"ף-2020. לאחר שבקשותיהם הראשוניות וההתנגדויות שבאו בעקבותיהן נדחו, הגיש המבקש את הערעור בפני בית המשפט. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה האם הירידה במחזור ההכנסות של המערערת נגרמה בשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה, כנדרש בחוק. בית המשפט בחן את החלטות ועדת ערר הקורונה ומצא כי הן סבירות ומבוססות על נתונים שאינם שנויים במחלוקת. נמצא כי בעוד שהמערערת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני בכך שהראתה ירידה במחזור העסקאות, רשות המסים גם הביאה ראיות לכך שהירידה בהכנסות לא נבעה כולה מההשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה. מסקנת ועדת הערר כי הירידה בהכנסות שנצפתה במחצית השנייה של 2019 הייתה חסרת תקדים ולא רק בשל המגפה, התקבלה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות המערערת בדבר הרחבת החזות החיצונית, התיישנות מהותית והיעדר הנמקה בהחלטות ההתנגדות. גם השיהוי במתן ההחלטות בהתנגדויות טופל, ונפסק כי שיהוי משמעותי אינו מביא אוטומטית לקבלת ההתנגדות. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט החליט שלא לחייב את המערערת בהוצאות כלשהן, נוכח השיהוי ושינויי ההנמקה של המשיב.