בר"ע 42284-04-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בעניין פגיעת העבודה של המערער בידו השמאלית. הוועדה העריכה את דרגת הנכות עקב הפגיעה ב-15%, שהייתה נמוכה מ-25% שנקבעו על ידי ועדה רפואית מהדרג הראשון. בית הדין האזורי דחה את ערעורה של המערערת על החלטת הוועדה, והביא את המערערת להגיש בקשה לחופשה לצורך ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית המשפט החליט להתייחס לבקשה כאל ערעור ולאחר מכן קיבל אותה. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה לא הייתה מנומקת דיה וכי סעיף הליקוי שנבחר, סעיף 43(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי, לא נראה מתאים בהתחשב בממצאי הוועדה עצמה. לגופו של עניין, הוועדה ציינה כי האגודל של המערער היה במצב "מיושר יתר על המידה" וכי לא היו תנועות כיפוף, אך קבעה כי הנכות תואמת את קטיעת הגלגול הסופי של האגודל בלבד. כן הורה בית המשפט לוועדה לשקול מחדש את תחולתה של תקנה 15, המתייחסת למקרים בהם חזר הנפגע לעבודה ללא ירידה בהכנסה, לאור הפסקת עבודתו הקודמת של המערער והצורך לבחון את השפעת מוגבלותו על יכולתו לעבוד במקצועו. לבסוף, הורה בית המשפט לוועדה לדון בהחלטה קודמת של ועדה רפואית בעניין פגיעתו של המערער בזרועו הימנית, אשר קבעה כי אינו יכול לחזור לעבודתו כ"אלקטרוניקאי". לפיכך התקבל הערר, והתיק הוחזר לוועדה להמשך דיון ובירור. המשיב (המוסד לביטוח לאומי) חויב לשאת בהוצאות המערער בגין הבקשה.