פ"א 119/08

תקציר

הערעור הוא על הרשעה בגרימת חבלה לפי סעיף 334 לחוק העונשין. המערער תקף את הקורבן בכך שהכה אותו בראשו באמצעות בקבוק זכוכית, וגרם לחתך באורך 4 ס"מ. הערעור מערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין, וטוען כי בית המשפט לא שקל כראוי את נסיבותיו של המערער ואת המלצת שירות המבחן שלא להרשיעו בשל גילו הצעיר וההשפעה הפוטנציאלית על סיכוייו העתידיים, לרבות יכולתו להתגייס לצה"ל. המשיב, לעומת זאת, מדגיש את חומרת העבירה ואת עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות אלימות שבוצעו בתקופת מבחן קודמת. המשיב מדגיש גם את הסיכון הגבוה להישנות המחלה המוערך על ידי שירות המבחן. תפקידו של בית המשפט הוא לאזן בין האינטרס הציבורי בהרשעת עבריינים לבין נסיבותיו הפרטניות של המקרה. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי חומרת העבירה ועברו הפלילי הקודם של המערער, יחד עם הסיכון הגבוה להישנות המחלה, גוברים על השיקולים הפרטניים. בעוד גילו של המערער והיעדר עבר פלילי חמור הם גורמים מקלים, בית המשפט מדגיש את אופייה האלים של העבירה ואת הצורך בהרתעה ובהגנה על קורבנות עתידיים פוטנציאליים. באשר להשפעה על סיכוייו העתידיים של המערער, מציין בית המשפט כי פוטנציאל הפגיעה בעתידו המקצועי, לרבות סיכוייו להתגייס לצה"ל, אינו ודאי. בית המשפט מדגיש כי ההחלטה על הגיוס נתונה בידי רשויות הצבא המוסמכות. בסופו של דבר, מגיע בית המשפט למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא להרשיע את המערער הייתה מאוזנת ומוצדקת, והוא מחליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשרר הן את ההרשעה והן את גזר הדין.