ת"א 35787-09-18

תקציר

התובע, בעל נכס מסחרי, תבע את שכניו, את העירייה, את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), בגין חסימת הגישה לנכסיו. השכנים הקימו מחסום שמנע מהתובע, משוכריו, מלקוחותיו ומספקיו להיכנס לנכס. התובע טען כי הנתבעים הפרו הסכם שיתוף פעולה שנחתם בשנת 2003, אשר איפשר לו גישה לרכושו מהצד הדרום-מזרחי. הנתבעים טענו כי ההסכם אינו תקף עוד בשל שינויי נסיבות. בית המשפט קבע כי הסכם שיתוף הפעולה ניתן לאכיפה וכי הנתבעים לא סיפקו כל הצדקה משפטית להפרתו. היא הורתה לנתבעים לפתוח מחדש את המחסום ולהסיר כל חסימה בדרך לגישה לרכושו של התובע. בנוסף, מצא בית המשפט כי לתובע שלוש חניות פרטיות בסמוך לנכסיו, כמפורט בהיתרי הבנייה ונתמך בהסכם שיתוף הפעולה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעות התובע לפיצויים משמעותיים כנגד כל הנתבעים, ולא מצא ראיות לנזק כספי. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרת חוזה כלפי השכנים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד העירייה, ועדת התכנון ורמ"י נדחתה, מאחר שלא היו צד להסכם שיתוף הפעולה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין.