בג"צ 315/88

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותרים לרישיון עסק למכירת פרחים ומוצרים נלווים אחרים בחלקת המקרקעין המשפחתית מכמה טעמים מרכזיים. ראשית, נמצא כי העותר נמנע מלגלות עובדות קריטיות, דבר המצביע על חוסר ניקיון בעתירתו. שנית, הקרקע המדוברת הוגדרה כקרקע חקלאית, ומכאן משתמע כי כל שימוש לא חקלאי בקרקע, לרבות הפעילות העסקית הרצויה של העותר, יחייב הסכמה מראש של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית. הסכמה זו לא התקבלה. על פי חוק התכנון והבניה, רשות הרישוי מחויבת לדון בענייני תכנון ובניה, ומאחר שכוונת העותר להשתמש בנכס מתנגשת עם הייעוד החקלאי המיועד של הקרקע, חזקה על כך שבקשת הרישיון פסולה. הרישיון הקודם שניתן לאמו של העותר לא הקנה כל זכות אוטומטית לחדש או להרחיב את הרישיון, במיוחד בהתחשב בשימוש לרעה ברישיון ובמפגעי התנועה החמורים הנגרמים על ידי העסק. זאת ועוד, העובדה שעסקים שכנים פועלים בניגוד לחוק ללא רישיון אינה רלוונטית ואינה מצדיקה מתן רישיון לעותרת. במקום זאת, הוא מדגיש את כישלונה של הרשות המקומית לאכוף את החוק. לבסוף, פסק הדין מורה לעותר לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪, צמודים למדד ובתוספת ריבית עד שישולמו במלואם.