דנ"א 5535/23

תקציר

פסק הדין כולל שתי בקשות לדיון נוסף בפסק דין קודם בנוגע לסכסוך עסקי בין בעל המניות תומר בוכריס לבין חברות מקבוצת "המשהב". הסכסוך נסוב סביב הסכם גישור למינוי מומחה מכריע להערכת ערכי החברה. עם זאת, החברות ערערו על הערכת המומחה כמוטה, וטענו לקשרים לא גלויים עם פרקליטו של בוכריס. תביעות ראשוניות לסעד הצהרתי נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אך ערעור הוביל לבחינה נוספת של ניגוד העניינים הפוטנציאלי של המומחה. בסופו של דבר ביטל בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של המומחה, בנימוק של הפרות חוזיות של הסכם הגישור מחמת אי גילוי. עם זאת, ב-4 ביולי 2023 הפך בית המשפט העליון החלטה זו בקובעו כי פסילת חוות דעת של מומחה מכריע תתרחש רק בנסיבות חריגות של עיוותי דין חמורים. בית המשפט קבע כי לא קיימים חששות מהותיים למשוא פנים, שכן יחסים מקצועיים סטנדרטיים באותו תחום אינם מרמזים מטבעם על משוא פנים. בנוסף, צוין כי החברות לא חשפו את קשריהן עם המומחה, מה שהחליש עוד יותר את טענותיהן המוטיות. בית המשפט גם שקל – אך לא מצא באופן משמעותי – בעיה עם מראית פני הצדק. טענות החברות כי פסק דין זה יצר תקדים משפטי חדש ובעייתי נדחו, שכן בית המשפט ראה בו יישום של עקרונות קיימים ולא חריגה המחייבת בחינה נוספת. סיכומו של דבר, הבקשות לדיון נוסף נדחו מאחר שפסק הדין תואם פסיקות מבוססות, אינו סותר תקדימים של בית המשפט העליון, והנסיבות הספציפיות אינן מצדיקות שינוי סטנדרט של משוא פנים לגופים מעין שיפוטיים כמו מומחה מכריע.