ת"פ 38270-12-11

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של נטישה לאחר חבלה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, בעקבות תאונת דרכים טרגית בה נהרגו שני בני אדם. משאיתו של הנאשם פגעה בשני הקורבנות, והוא עזב את המקום מבלי להגיש כל סיוע. הסוגיות המרכזיות במשפט היו האם הנאשם היה מודע לתאונה ולנפגעים, והאם היה לו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה. השופט מצא מעבר לכל ספק סביר כי התנהגותו של הנאשם היוותה הפרה ברורה של הנורמה הקבועה בסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. השופטת דחתה את טענות הנאשם, לרבות טעות במצב העניינים, מצוקה נפשית וחוסר יכולת לסייע לנפגעים. מהראיות עולה כי הנאשם ידע או היה עליו לדעת על התאונה ועל החבלות שנגרמו לו, ואי נקיטת פעולה כלשהי לסיוע מהווה עבירת נטישה. כמו כן, השופט דחה את טענת האכיפה הבררנית והדגיש את חומרת העבירה, במיוחד כאשר הנאשם ידע שאנשים נפגעו ולא הגיש סיוע. השופט הרשיע את הנאשם בעבירה של נטישה לאחר פציעה והדגיש את הצורך במיגור התנהגות זו. ההחלטה התקבלה בנוכחות הנאשם ובא כוחו.