ע"א 79/83

תקציר

במקרה של סכסוך הירושה הנוגע לעיזבונו של אריה לוי, דן בית המשפט העליון בערעור של היועץ המשפטי לממשלה ובערעור שכנגד של סוזן שוקראן על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט הכיר בשוקרן כיורשו היחיד של לוי, בהתבסס על מערכת היחסים ביניהם התואמת את הקריטריונים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הנוגע לבני זוג החיים כידועים בציבור בדומה לבני זוג נשואים. בית המשפט הדגיש קריטריונים סובייקטיביים – כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם – על פני מדדים אובייקטיביים נוקשים. הראיות הצביעו על שותפות הדוקה וארוכת טווח בין שוקראן ללוי, שהתאפיינה באלמנטים של חיים משותפים, כגון מגורים משותפים ומטלות אישיות שביצעה עבורו, אף שלעיתים שמרו על מגורים נפרדים. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי בני הזוג לא עמדו בתנאים המשפטיים הנדרשים בשל קיום מגורים נפרדים והיעדר תמיכה כלכלית של שוקראן במהלך מצוקתו הכלכלית של לוי. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את שומת בית המשפט המחוזי, ואישר את שוקראן כיורשת העצרת, תוך שהוא מקבל חלקית את ערעורה הנגדי בעניין ההוצאות, ומחייב את המערערת לכסות הוצאות משפט שנצברו בשתי רמות ההליך השיפוטי. החלטה זו הדגישה את הפרשנות הגמישה של חיים משותפים ושותפות בהקשר של זכויות ירושה לפי הדין האמור.