ע"א 2431/24

תקציר

הערעור במקרה זה נדחה על הסף לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, משום שהוא ערער בעיקר על הקביעות העובדתיות ועל קביעות המהימנות של בית המשפט קמא, דבר שערכאות הערעור בדרך כלל אינן מתערבות בו. החלטותיו של בית משפט קמא התבססו על התרשמות בלתי אמצעית מעדויות וראיות, היבטים שערכאות הערעור אינן ששות להתערב בהם, במיוחד כאשר החלטות אלה נוגעות לשיקול הדעת המופעל על ידי בתי המשפט לחדלות פירעון. לבתי משפט אלה היכרות מעמיקה עם התיק והמשתתפים בו, המקנה להם חופש פעולה בשיקול דעתם. זאת ועוד, התערבות ערכאת הערעור נשקלת רק בתרחישים חריגים בהם קיימות ראיות ברורות לפגם מהותי בהחלטות בית המשפט לחדלות פירעון, שלא נמצא במקרה זה. טענותיה הרבות של המערערת, לרבות אלה הנוגעות להעברות תפעול של חברות, גזל מוניטין, הפרות תפקידים והפרות חובת אמונים, לא הוכיחו פגם משפטי משמעותי. בית המשפט הדגיש כי הוראות פרוצדורליות, כמו סעיפים 289 לחוק חדלות פירעון ו-374 לפקודת החברות, נועדו לייעל תביעות קיימות ולא ליצור חדשות, ומציעות חקירה מהירה של הפרות אמונים שמטרתן העיקרית להגן על הנושים ולהבטיח הליכי חדלות פירעון יעילים. בית המשפט לא מצא כל פגם בביצוע יעיל, והתייחס לכל הטענות ביסודיות. הביקורת על כך שהחלטת בית המשפט הייתה "לקונית" ומנומקת בצורה גרועה נדחתה; בית המשפט פירט את נימוקיו, קיבל חלק מהטענות תוך דחיית אחרות. דחיית הערעור הביאה אפוא לצו שיורה למערערים לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ כל אחד לממונה ולנאמן. פסק הדין ניתן על ידי השופטים דוד מינץ, גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב ב-31 ביולי 2024, ונחתם לפרסום מאוחר יותר עקב השבתת מערכת המחשב.