ת"א 6516-11-17

תקציר

התביעה מתבססת על שתי טענות: האחת, כי הנתבעים הציגו מצגי שווא רשלניים שגרמו לתובעים להשקיע בחברה; ושנית, כי הנתבעים הפרו את חובת האמונים שלהם כדירקטורים בכך שהסתירו את המשבר של החברה וניהלו את כספיה באופן כושל. השופטת לא מצאה כל ראיה שתתמוך בטענה כי הנתבעים הציגו בפני התובעים מצגי שווא בנוגע למצבה ולסיכוייה של החברה. המצגים היחידים שיוחסו לנתבעים באופן אישי יוחסו לדוידוף, ולטענת התובעים אלה נעשו כדי לסייע. עם זאת, פגישתו של דוידוף עם אזור התקיימה לאחר השקעתם הראשונה של התובעים בחברה, דבר המערער את טענתם כי הסתמכו על מצגים אלה בעת ההשקעה. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי המצגים במצגת שנמסרה לאזור, אותם העביר לתובעים האחרים, היו כוזבים או כי הסתמכו עליהם. עוד ציינה השופטת כי התובעים, משקיעים מנוסים, הצהירו בהסכמי ההשקעה כי אינם מסתמכים על מצגים כלשהם בעת ההשקעה. באשר להפרת חובת האמונים, קבע השופט כי חובה כזו אינה מתקיימת במקרה זה שכן היא חלה על החברה ולא על בעלי מניות בודדים, והתובעים לא הציגו ראיות לנסיבות מיוחדות שירחיבו את חובת הנתבעים כלפיהם. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו די הצורך הפרת חובת אמונים, שכן הנתבעים, שהיו גם משקיעים מרכזיים בחברה, האמינו בפוטנציאל של החברה וניתן להתגבר על הקשיים הניצבים בפניה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לכל אחד מהנתבעים 20,000 ₪ כולל מע"מ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.