מ"ת 17256-05-11

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים בנוגע להתאמתה של פגישת אור ישראל בירושלים כצורת מעצר חלופית למשיב ולנאשמים מסוכנים אחרים. הדיון התמקד בשלושה תחומים עיקריים: התנאים הפיזיים של מקום המפגש, אופי הפיקוח שניתן ומהימנות החלופה. באשר להיבט הפיזי, בית המשפט מוצא כי התנאים, אף שאינם מותרות, נסבלים ומעל המינימום הנדרש לקיום. המבחן העיקרי בנוגע לתנאי המחיה הוא האם אדם ששוחרר בערבות יכול לשמור על התנאים לאורך זמן מבלי להרגיש צורך להפר אותם. במקרה זה, התנאים הפיזיים של מקום המפגש מספיקים. באשר לאופי ההשגחה והטיפול, בית המשפט מכיר בכך שהישיבה אינה מוסד טיפולי ואינה מתיימרת להיות כזו. הפיקוח הניתן הוא בעיקר לצורך נוכחות פיזית והבטחת עמידה בתנאי השחרור. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי על המפקחים להבין לכל הפחות את מהות הסכנה הנשקפת מהעצורים. הדבר חיוני לפיקוח אפקטיבי ולהבטחת שלומם של העצורים ושל האוכלוסייה החלשה בישיבה. בית המשפט מציין כי המפקחים חסרים את ההכשרה וההבנה הנדרשות לגבי מסוכנותם של המשיבים, דבר המעלה חשש בדבר יכולתם לספק פיקוח הולם, במיוחד במקום עם מפוקחים מרובים. חשוב מכל, בית המשפט מוצא את החלופה בלתי אמינה על סמך הניסיון המצטבר של שירות המבחן. היו מקרים של דיווח כוזב על ידי נציגי הישיבה, יצירת רושם מטעה וסתירות בדבריהם. חוסר מהימנות זה, לצד בעיות המהימנות שנצפו בהתנהלות המייצגים בהליך הנוכחי, מובילים את בית המשפט למסקנה כי פגישת אור ישראל אינה חלופה ראויה למעצר. במקרה הספציפי של המשיב, בית המשפט מסכים עם הערכת שירות המבחן בדבר המסוכנות שהוא מהווה לבני משפחתו ועם חוסר האמינות שלו עצמו. בית המשפט העליון הדגיש כי כל חלופה חייבת להיות "טובה ומהודקת". עם זאת, פגישת אור ישראל אינה עומדת בקריטריון זה. לפיכך, בית המשפט מחליט כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים, ופגישת אור ישראל אינה חלופה ראויה בעניינו ובדרך כלל גם לא לנאשמים מסוכנים אחרים. החלטה זו מתקבלת בנוכחות המשיב, בא כוחו ובא כוחו של התובע.