עמ"ה 1287/03

תקציר

פסק הדין דוחה ערעור של נישום על שומת מס הכנסה נוספת לשנים 1997 עד 2000. עיקר המחלוקת נסובה סביב יתרת זכויותיו של הנישום כבעל מניות בדו"חות הלא מבוקרים שלו. רשות המסים הוסיפה סכומים אלה כהכנסה לשנים נשוא הערעור, אך הנישום טען כי הספרים לא היו חתומים ולא התקבלו על ידי רשות המסים, ועליות ההון התרחשו בשנות מס "סגורות". בית המשפט קובע כי הנישום, כדירקטור ובעל מניות בחברות, אחראי לתוכן הדוחות הלא מבוקרים ואינו יכול כעת לשלול את תוקפם. זאת ועוד, הנישום לא הציג כל הסבר חלופי להפרשי ההון ולא תמך את טענתו כי מדובר בהכנסות חברה עם תשתית ראייתית. לפיכך, שיקול דעתה של רשות המסים לשקול יתרות אלה כהשקעה של הנישום מוצדק. בית המשפט דוחה גם את טענת "תקופת ההתיישנות" של הנישום ומקבל את ייחוס צמיחת ההון על ידי רשות המסים לשנות המס הפתוחות. גם תביעתו של הנישום בדבר הוצאות מחיה נדחית שכן הוא אינו חולק על הסכום שחושב על ידי רשות המסים, שהוא סביר בהתחשב ברמת חייו. לבסוף, בית המשפט מורה לנישום לשאת בהוצאות רשות המסים ובשכר טרחת עורך דין.