ע"מ 1097-11-09

תקציר

פסק דין זה עוסק בשישה ערעורים על שומות מס שערכו המשיבים נגד המערערים לשנות המס 2002 ו-2004. המערערות, צ.א.ג וטיאס, הן חברות העוסקות בעיצוב, פיתוח ושיווק מוצרי פלסטיק. צ.א.ג. חילקה דיבידנד לבעלי מניותיה בשתי שנות המס, כאשר היו לה הסכמי שומה עם המשיבים לגבי חלק משנות המס. המערערים טענו כי לא היה מקום לפתוח את השומות, כפי שהוסכם. עוד נטען, כי הדיבידנדים שחילקה צ.א.ג בשתי שנות המס היו מרווחים חשבונאיים ולכן אין לחייבם במס, או לחילופין למסות בשיעור של 25%. בנוסף, טענו המערערים כי יש לקזז את הדיבידנד שחולק בשנת 2004 כנגד ההפסדים שהיו לטיאס בשנים 2002 ו-2004. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי השומות נפתחו בשל עובדות חדשות שהתגלו לאחר חתימת ההסכמים, ולכן היו מוצדקות. עוד טענו כי הדיבידנדים חולקו מרווחיה החייבים של צ.א.ג, ויש למסות אותם בהתאם. בית המשפט קיבל את טענות המערערים ביחס לשומות שנת המס 2002, וקבע כי לא היה מקום לפתוח את השומות המוסכמות, וכי הדיבידנדים חולקו מרווחים חשבונאיים ויש לחייבם במס בשיעור של 25%. לגבי שנת המס 2004 קבע בית המשפט כי יש לראות את החברות כיחידה כלכלית אחת מאחר שהגישו דוח מאוחד, אך חלוקת הדיבידנד ביניהן היא אירוע מס. השופטת קבעה כי יש לראות את הדיבידנד כמחולק מרווחי החברה מפעילותה העסקית, לרבות רווחים ממפעל מאושר במסלול מענקים, ולפיכך יש לחייבו במס בשיעור של 15% בהתאם להוראות סעיף 47 לחוק עידוד השקעות. עם זאת, 17% מסכום הדיבידנד היה פטור ממס, שכן נמצא כי העודף לשנת 2003 לא נכלל בחישוב יחס העודפים לשנת 2004. הערעורים על שומות שנת המס 2004 התקבלו אפוא באופן חלקי. על כל צד היה לשאת בהוצאותיו, והמשיבים חויבו להוציא שומות מתוקנות המתחשבות בממצאי בית המשפט.