תמ"ש 13530/08

תקציר

פסק דין זה עוסק בבקשה של רווקה בת 40, המבקשת, להשתמש בזרעו של אדם שנפטר, א.ש., לצורך הפריה. א.ש. הפקיד את זרעו בבנק זרע לפני שהחל בכימותרפיה לטיפול בסרטן. הוא נפטר מסרטן בגיל 22. המבקש, שלא הכיר את א.ש. במהלך חייו, פנה להוריו שמונה חודשים לאחר מותו בבקשה להרות מזרעו של א.ש. הוריו של א.ש. והמבקש חתמו על הסכם המסדיר את מערכת היחסים ביניהם ואת כל הסוגיות האפשריות הנובעות מהפריה. לאחר מכן הגישה המבקשת תביעה בבקשה למתן צו מניעה שיאפשר לה להשתמש בזרעו של א.ש. להפריה. עיקר טענותיה של המבקשת מבוססות על הזכות להורות, טובת הילד העתידי, כיבוד רצונו של המנוח והאינטרס החברתי. מנגד, טוען המשיב כי לא הוכחה כוונתו של המנוח להעמיד צאצאים לאחר מותו, זכותו של המבקש להורות אינה מחייבת קבלת התביעה, שיקולי טובת הילד מובילים למסקנה כי אין להיעתר לתביעה, והצטרפות לתביעה עלולה לפגוע בתקנת הציבור. בית המשפט בחן את האינטרסים העומדים זה מול זה: טובת המנוח, טובת האם המיועדת, טובת הצאצאים העתידיים והאינטרס החברתי. השופט הגיע למסקנה כי הוצגו די ראיות כדי להוכיח שא.ש. היה מביע רצון להעמיד צאצאים גם לאחר מותו. בנוסף, השופטת שקלה את האינטרס של הילד שייוולד, את האינטרס של האם ואת האינטרס החברתי ומצאה כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, היתרונות של תרומת זרע מתורם ידוע, גם אם נפטר, עולים על החסרונות. לפיכך, פסק השופט לטובת המבקש והתיר את השימוש בזרעו של א.ש. להפריה.