ת"א 22662-09-20

תקציר

התובעים, בעלי דירת מגורים בטבריה, תבעו את הנתבעים בדרישה לפנותם מהדירה. הנתבעים טענו כי בתו של הדייר המקורי, שנפטר בשנת 2018, הייתה דיירת מוגנת לפי סעיף 27(1) לחוק הגנת הדייר ולכן הייתה לה זכות להישאר בדירה. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. לא שוכנעו כי הבת התגוררה בדירה עם הדייר המקורי לפחות חצי שנה לפני מותו, מה גם שהיה לה בית מגורים אחר שעמד לרשותה באותה עת – דירת הוריה – והמשיכה להתגורר בה גם לאחר מותו. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי הבת התגוררה ברציפות בדירה ממות הדייר המקורי ועד פטירת הדייר הנגזרת (הסבתא), כנדרש בחוק. עוד טענו הנתבעים כי הבת שכרה דירה אחרת לצורכי נופש, אך בית המשפט מצא כי היא שימשה למגורים. לפיכך פסק בית המשפט לטובת התובעים, והורה לנתבעים לפנות את הדירה ולשלם תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל והוצאות משפט בסך 2,000 שקל.