עמ"נ 47405-01-11

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של תיקון מס' 84 לחוק התכנון והבניה בדבר הטלת היטל השבחה על בעלי מקרקעין שערך נכסיהם עלה עקב תכנית מאושרת. על פי התיקון, הוועדה המקומית מחויבת להטיל היטל שווה ערך למחצית ההשבחה ללא מקום למשא ומתן. בית המשפט מדגיש את סמכותן המצומצמת של הוועדות המקומיות וועדות הערר בגביית תשלומי חובה ובקביעת היטל השבחה, אותו יש להטיל בהתאם להוראות החוק. השופט בוחן את סעיף 4(6) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, שלטענת המערערת יש לפרשו כאומר שיש להפחית את היטל ההשבחה אם בעל הקרקע קיבל פיצוי בגין הפקעת יתר. עם זאת, השופטת מסכימה עם המשיבים כי סעיף זה חל רק כאשר לא שולם פיצוי בגין ההפקעה, ואינו קובע מנגנון להפחתת ההיטל במקרים של פיצויים. פרשנותו של השופט מבוססת על כוונת התיקון לצמצם את שיקול הדעת ועל מגמות בפסיקה. בנוסף, בית המשפט מציין כי חוק התכנון והבניה אינו מכיר במושג "תכנית מפצה", וכל טענה בדבר מהותה של התכנית אינה רלוונטית לשאלות התכנון והבנייה העומדות על הפרק. השופט מדגיש כי דרך הפעולה הראויה לתביעת פיצויים בגין הפקעה היא באמצעות הליכים משפטיים נפרדים, ולא באמצעות משא ומתן על הפחתת היטל. זאת ועוד, בית המשפט נעדר סמכות לבחון את תוקפם של הסכמים בין המערערת לבין המשיבים בעניין הפיצויים, מה גם שפסק בוררות כבר דחה את טענות המערערת מחוסר הוכחה. לבסוף נדחה הערעור, המאשר את הטלת היטל ההשבחה, ולכל משיב נפסקות הוצאות בסך 20,000 ₪.