ה"פ 17636-01-11

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב תוקפו של הסכם מכר לדירה, בפרט לגבי זכויותיו של המבקש בנכס. המבקש טען כי חתימתו על הסכם המכר, כמו גם על ייפוי כוח וטופס מס, זויפה, ולכן לא הסכים למכירה. עם זאת, השופט מצא כי טענתו של המבקש לוקה בחוסר אמינות, שכן הוא אף הכחיש את חתימתו שלו על התצהיר הנלווה לתביעה. עדותו של המבקש לא הייתה עקבית וסותרת, ואילו עדותו של עורך דינם של המשיבים, עו"ד גרשוני, שטען כי המבקש חתם על המסמכים, הייתה אמינה יותר. השופט שקל גם שתי חוות דעת סותרות של מומחים בנוגע לאמיתות החתימות, והגיע למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח זיוף. גם אם החתימות היו מזויפות, הייתה למבקש הזדמנות להתקשר בעסקת המכר אך בחר שלא לעשות כן. התנהגותו של המבקש, לרבות שתיקתו לאורך השנים והסכמתו הרטרואקטיבית למכירה, הביאה לכך שהסכים למכירת חלקו בדירה. המשיבים הסתמכו על הסכמה זו והשקיעו סכומים ניכרים בשיפוץ הנכס. לפיכך, נדחתה טענת המבקשת כי הסכם המכר פסול מחמת זיוף. המבקשים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, ועם השלמת עסקת המכר יקבל המבקש את התמורה ממכירת חלקו בדירה.