ת"א 1649/09

תקציר

חמש חברות יזמיות יצאו למכרז ורכשו מגרשים מתוך כוונה להקים יחד פרויקט. לוקי, הקבלן המבצע, במימון בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, החל בבניית השלב הראשון של הפרויקט. בשל מחלוקת עם היזמים, לוקי הפסיק לעבוד על הפרויקט, וקבלן אחר נשכר כדי להשלים את שני השלבים הנותרים. לוקי והיזמים הסכימו לקיים בוררות בהתחשבנות הכספית ביניהם, מה שהביא לפסק דין שהורה ליזמים לשלם ללוקי 1.5 מיליון שקל, בתנאי שלוקי יעמיד ערבות איכות של 2.5 מיליון שקל. מאחר שלוקי לא סיפק את הערבות, הסכום נותר ללא תשלום. בינתיים, החוב של לוקי לבנק צבר ריבית, מה שהוביל את הבנק לבקש לממש את המשכנתאות על שלוש דירות, שתיים בבעלות אנגלו ישראל בנייה בע"מ ואחת בבעלות שרון נבו, בתו של ישראל נבו, הבעלים של לוקי וערבה לחובותיו לבנק. המחלוקת העיקרית הייתה האם הבנק היה צריך להעביר כספים מחשבון היזמים לחשבונו של לוקי, ובכך ליצור יתרת אשראי ולהימנע מחיובי ריבית. בית המשפט קבע כי הבנק לא היה מחויב לעשות כן, וכי חשבונות היזמים פוצלו לחשבונות נפרדים של כל יזם מראשית הפרויקט, דבר שלוקי היה מודע לו. כמו כן, הבנק לא היה צד להסכמים בין לוקי ליזמים ולכן לא יכול היה להעביר כספים ללא הסכמת היזמים, מה גם שהיזמים טענו שלוקי אינו זכאי לכספים. בנוסף, החלטת הבנק לממש את המשכנתאות ולא את הנדל"ן של הפרויקט, שהיה שייך ליזמים, לא נעשתה בחוסר תום לב. לוקי וישראל חויבו ביחד ולחוד בתשלום לבנק בסך 3,773,740 ש"ח, בצירוף ריבית שנצברה ממועד התביעה שכנגד, ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ש"ח. אנגלו ישראל ושרון נבו חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל. צו המניעה הזמני אמור היה להתבטל ב-20 באפריל 2015.