ע"פ 3043/90

תקציר

השופט א' ברק נתן את פסק דינו של בית המשפט בתיק שסבב הן סביב הרשעה והן סביב חומרת העונש. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בביצוע מעשים מגונים בבתו בת ה-11 בתדירות גבוהה במשך תקופה של שישה חודשים ונידון לחמש שנות מאסר. מהעובדות עולה כי למערער היו יחסים מתוחים עם בתו מאז לידתה וכי הוא בודד את עצמו עמה כדי 'לפנק' אותה, מה שלמעשה היווה עבורו כיסוי לביצוע המעשים המגונים האמורים. הראיה העיקרית הייתה עדותה של הילדה, שהייתה מפורטת, הגיונית ונטולת סתירות, מה שהקנה לה אמינות, מה גם שחלק מהעובדות המוזכרות בה הודתו על ידי האב. עדות זו, בשילוב ראיות נוספות שתמכו בקיומה של כוונה מינית, כגון מצבה הנפשי של הנערה ואמירתו המפלילה של המערער עצמו, הביאו את בית המשפט להרשיע את המערער. בית המשפט אף מצא את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי כהולם ודחה את הערעור להקלה בעונש, בהתחשב באופי העבירה ובפגיעה בחיי המשפחה ובעקרונות המוסר. בשני הסעיפים – הרשעה וגזר דין – נדחה הערעור.