ד"מ 68470-02-20

תקציר

עיקר המחלוקת בתיק זה נסובה סביב קביעת מעסיקו של התובע, שהועסק תחילה כמטפל באמצעות חברת שמש ולאחר מכן ישירות במושבה המושבה. פסק הדין קובע כי יש לראות במושבה מושבה מעסיק משותף עם שמש. קביעה זו מתבססת על בחינה מהותית המעריכה את האותנטיות והלגיטימיות של יחסי העבודה. מאחר שהנתבעת לא הצליחה להוכיח את אמיתות החוזה עם שמש, ובהתחשב בתנאי עבודתה של התובעת ובפיקוחה של המושבה המושבה, האחרונה מוכרת כמעסיקה או כמעסיקה משותפת. באשר לגמול הנתבע על ידי התובע, פסק הדין פוסק לו 10,762 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות שלא שולמו. נטל ההוכחה לכך מוטל על המעביד, ומאחר שהמושבה לא הציגה חישוב נגדי או ראיה לתשלום מלא, חישוב התובעת מתקבל. כמו כן, זכאית התובעת לקבל 1,159 ₪ עבור הפקדות פנסיה ופיצויים, אשר מושבה המושבה לא סיפקה ראיות לתשלום עבורם, ו-1,025 ₪ עבור פדיון חופשה, בסך כולל של 2,025 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע בחוק החל מיום 15.4.2019. בנוסף, כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, ולתובע יש אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך 15 יום מיום קבלתו. פסק דין זה מחייב את שני הצדדים, והשלכותיו יהיו תלויות במעשיהם העתידיים ובדבקותם בפסק הדין.