ע"פ 9385/10

תקציר

בפסק דין זה סוקרת ערכאת הערעור בדקדקנות את הטענות שהציג המערער, ומתמקדת בעיקר בערעור על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של בית המשפט המחוזי בנוגע לעדות. בית המשפט מבהיר כי בדרך כלל הוא אינו מתערב בקביעות כאלה אלא אם הן אינן עולות בקנה אחד עם הראיות, מה שאין כן כאן. באירוע היו מעורבים באותה עת שישה אסירים, ביניהם המתלונן והמערער. מעדויות הסוהרים עולה כי ראו את המערער אוחז בנשק פוטנציאלי מיד לאחר האירוע, מה שמחזק את עדותו הראשונית של המתלונן במשטרה ולא את עדותו המאוחרת והלא עקבית בבית המשפט. חרף סתירות בעדויות המתלונן, בית המשפט סבור כי הודעתו הקודמת במשטרה שיקפה באופן אותנטי את הלך רוחו ואת חששותיו מהפללת המערער. גם החלטתו של המערער לשמור על שתיקה בחקירתו במשטרה, ולאחר מכן להציג הגנה בלתי עקבית בבית המשפט, פוגעת באמינותו. הגם שצוינו כשלים חקירתיים, הם לא השפיעו במידה מספקת על הראיות או על הגנתו של המערער. בית המשפט מגיע למסקנה כי הראיות המצטברות תומכות בהרשעה. חומרת העונש, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער ובהתנהגותו האלימה בכלא, נראית ראויה, והביאה את בית המשפט לאשר את ההרשעה ואת גזר הדין ללא כל הפרעה. השופטים מלצר ועמית הסכימו עם פסק דינו של השופט רובינשטיין.