ע"פ 2418-08-12

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת על החזקה בחלקת קרקע הצמודה לנחל הבניאס, שבבעלות המשיב. המשיב השיג שני צווי מניעה זמניים נגד המערערים, שנאסר עליהם לסגור שער שהוצב על הקרקע בשעות היום, ולבצע כל פעילות בלתי חוקית החורגת מייעוד הקרקע. בית משפט קמא מצא כי המערערים הפרו את שני הצווים. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערים הפרו את הצו הראשון בעניין השער, בהתבסס על עדותו המהימנה של הממונה על המשיב, ועל הימנעותם של המערערים ממתן הסבר מניח את הדעת. עם זאת, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי הצו השני, שהתייחס לפעילות בלתי חוקית בקרקע, היה מנוסח בצורה רחבה מדי וחסר בהירות, דבר המקשה על אכיפתו באמצעות הליכי ביזיון בית המשפט. השאלה המרכזית, האם ייעוד הקרקע מאפשר רוכלות ברישיון, לא הובהרה דיה. זאת ועוד, הראיות שהוצגו לא הוכיחו כי פעילות המערערים הפרה את תקנות התכנון והבנייה. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים קיבל את הערעור, תוך שהוא מבטל את ההחלטה בדבר הפרת הצו השני ומבטל את הקנס הנלווה אליו. הקביעה בדבר הפרת הצו הראשון לגבי השער נותרה בעינה, עם קנס יומי על כל הפרה נוספת. עוד ציין בית המשפט כי המשיב יכול להגיש בקשה חדשה לצו מניעה זמני שיאסור על המערערים לבצע פעולות החורגות מייעוד הקרקע.