בש"פ 3831/02

תקציר

במקרה דנן הוגש נגד המערער כתב אישום בגין אונס לכאורה של עובדת זרה בבית המשפט המחוזי. הוא ביקש לעיין בחומרים מסוימים, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, המצויים על פי החשד בידי חברת כוח אדם המעסיקה את המתלונן או עובדיה. הבקשה הראשונית נדחתה, מה שהוביל לערעור. בית המשפט העליון דן בפרשנות של "חומר חקירה" כמתואר בסעיף 74(א), המגביל באופן מסורתי את זכות העיון בחומרים שברשות התובע. בית המשפט הבהיר כי "חומר חקירה" כולל חומר שיש לתביעה שליטה עליו, ללא קשר להחזקתו הפיזית. עם זאת, חומרים שבידי עדי התביעה אינם נחשבים אוטומטית ל"חומר חקירה", כאשר ספקולציות בלבד לגבי הרלוונטיות אינן מספיקות. ההגנה שיערה כי רישומי החברה עשויים לחשוף פרטים על מצבה הנפשי של המתלוננת, אך הדבר אינו מצדיק סיווג כחומר חקירה. בית המשפט הציע להגנה להשתמש בסעיף 108 לחוק, המאפשר לעדים להציג חומרים רלוונטיים במהלך ההליך, ומאפשר לפתור סוגיות כמו חיסיון בזמן אמת. הערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר נדחה בסופו של דבר, ואישר כי החומרים המבוקשים אינם נחשבים ל"חומר חקירה", אך ההגנה יכולה לחפש דרכים משפטיות חלופיות לגשת אליהם במהלך הליכי המשפט.