תאד"מ 30635-11-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה של עירייה לתשלום ארנונה על ידי הנתבעים, מלפני מספר שנים. השאלות העיקריות שעמדו להכרעה היו האם התביעה לגבי החלק הישן של החוב התיישנה עקב תקופת ההתיישנות, ואם לא, מהו גובה החוב. בית המשפט פסק לטובת העירייה התובעת בשני הסעיפים. באשר לתקופת ההתיישנות, קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי בקשת הנתבעים להנחה על החוב בשנת 2015 מהווה הודאה בחוב, המאפסת את תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי התביעה, שהוגשה בשנת 2019, הוגשה אפוא במועד. בסוגיית גובה החוב, קבע בית המשפט כי ההנחה שניתנה לנתבעים בוטלה כדין בשל אי פירעון החוב המופחת עד סוף שנת הכספים. טענות הנתבעים בדבר מצבם הכלכלי הקשה וחוסר ההסבר לכאורה להשלכות אי התשלום נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הם הכירו בחוב ובתנאיו. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין באפשרותו להתייחס לתביעת הנתבעת להנחת אזרח ותיק, שכן הזכות להנחה זו הבשילה מחוץ לתקופת החוב הנכללת בפסק דין זה. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי יש לקבל את תביעת העירייה במלואה, והורה לתובעת להגיש פסק דין חתום המפרט את סך החוב, לרבות ריבית והוצאות.